איך להתרגל לנקות את השיניים עם קיסם חוט דנטלי?

שיניים מצוינות אבל מלאות באבנית

השיניים שלי צפופות. יש לי אחלה שיניים!  אחרי יותר מ50 שנות קיום, אין לי אף טיפול שורש בפה ויש לי רק כמה סתימות קטנות. אבל חניכיים לא משהו. תמיד מתמלאות בהמון אבנית. ממש סלעים בשיניים. רוב חיי הבוגרים ועד לפני שנה, סבלתי מדלקת כרונית בחניכיים (לא קראתי לזה ככה), נסיגת חניכיים ודימומים בזמן צחצוח. הייתי בטוח שככה זה אצלי וחיים עם זה. ככה חייתי עשרות שנים. זה לא הרג אותי.  

120 ביקורים אצל השיננית ב50 שנה וכל פעם אותה נזיפה

מגיל 15 אני מבקר לפחות 3 פעמים בשנה אצל שיננית. כבר ביקרתי אצל לא מעט שינניות וסה"כ למעלה מ120 ביקורים. תמיד אני מקבל נזיפה והסבר על כמה חשוב שאנקה את השיניים גם עם חוט דנטלי. אני מודה בפני השיננית בבושת פנים שאני לא מעביר חוט ומקבל את הנזיפה.  אני מבטיח לעצמי ולה להשתפר. אבל אחרי שאני יוצא לדרכי, אני שוכח את הנזיפה וממשיך בחיי עד הפעם הבאה.

לפני שנה, מהפך! הרגל חדש נולד:  אחרי כל ארוחה - לנקות שיניים עם קיסם חוט

לפני שנה, חל שינוי דרמטי. אחרי שהפכתי מומחה ליצירת הרגלים, הצלחתי להרגיל את עצמי לנקות את השיניים עם קיסם חוט אחרי כל ארוחה. בביקורים האחרונים אצל רות השיננית, במקום הנזיפה הרגילה אני מקבל שבחים יוצאי דופן. אצל רות אני מטופל כבר למעלה מ7 שנים. אחרי השבחים האחרונים, הסתכלנו בכרטיס שלי ונזכרנו איך הייתי ואיך אני עכשיו. היא הסבירה לי איך כל האנשים לא מסוגלים להתרגל לנקות את השיניים כמו שצריך והנזק העצום להתנהגות זו. אמרתי לה שאני הולך לכתוב עליה ועל נושא זה פוסט. אז הנה אני כותב.

הנה אחד מהסיכומים שכתבה רות השיננית ב2018 על מצבי :

תיאור מצב ב2018

הנה הסיכום שכתבה רות השיננית בפברואר 2024:

תיאור מצב בפברואר 2024

מה העיר אותי אחרי 50 שנה?

הגורם לשינוי היה שילוב של שני דברים: ההתעניינות הגוברת שלי והמחקר שלי בנושא יצירת הרגלים. הדבר השני הוא אמירה של רות השיננית באותו ביקור לפני יותר משנה.  הגעתי אליה בבוקר אחרי שאני בצום מים של 20 שעות. זאת אומרת כאשר פגשתי את רות זה היה 20 שעות אחרי הארוחה האחרונה שלי. פתחתי את הפה ורות שאלה אותי האם אכלתי לפני הטיפול? עניתי לה בתדהמה: ממש לא! היא אמרה שזה נראה כאילו הארוחה שלי תקועה לי בין השיניים והיא יכולה לזהות מה אכלתי. הייתי בשוק. הבנתי שאני מסתובב 20 שעות עם שאריות של מזון בתוך השיניים?!  איך אני בכלל לא מרגיש את זה וזה לא מפריע לי? התשובה היתה לי ברורה והשבתי לעצמי: הרגל! ככה אני רגיל לחיות כבר 50 שנה. 

מחשבה קצת דוחה

לא יודע למה, אבל עלתה בי מחשבה דיי דוחה באותו רגע. מחשבה של אדם שהולך לשירותים, עושה מה שעושה ולא מנקה את התחת שלו אחרי כן. כך הוא מסתובב ומתהלך לו בעולם.  איכס. דוחה. מאוד לא הגייני. דומה לאדם שאוכל ארוחה ומשאיר את השאריות מזון שלו בין השיניים הצפופות שלו. בקיצור נוצרה אצלי מוטיבציה ורצון ליצור הרגל חדש. לשנות את המצב המחפיר. 

מה עשיתי אחרי אותו טיפול? למה ההרגל החדש תפס?

החלטתי שאני יוצר לעצמי הרגל חדש. שאני מיישם את מה שלמדתי על יצירת הרגלים על עצמי. במיוחד על אחד השלבים מתוך 8 השלבים ליצירת הרגל.  הרי סידור הסביבה הוא חשוב הרבה יותר מאשר מוטיבציה ( על זה כתבתי פה). עצרתי בדרך הביתה בבית מרקחת. קניתי חבילה של קיסמים עם חוט דנטלי.  פיזרתי מספר קיסמים בכמה מקומות אסטרטגיים. מקומות שאני נמצא בהם אחרי שאני אוכל: על שולחן האוכל במטבח, על יד מסך המחשב שלי בחדר העבודה וברכב שלי על יד תיבת ההילוכים.  שמתי את הקיסמים במקום מאוד בולט ונגיש. מקום שהוא ממש מול העינים שלי. 

מה קרה בפועל?

בימים הראשונים, אחרי כל ארוחה זה פשוט היה מונח 30 ס"מ ממני. פשוט לקחתי קיסם אחד והתחלתי להעביר בפה. אם פספסתי בימים הראשונים את הקיסם במטבח אז היה אחד כזה בחדר העבודה. אם בדיוק יצאתי להביא את הילדים אז היה לי אחד ברכב. בקיצור אחרי הארוחה היה לי מול העיניים את הקיסם. אז לקחתי אותו. בהתחלה זה הרגיש זר ומוזר אבל אחרי כמה ימים, התמכרתי לתחושה של ניקיון אחרי הארוחה. כמות המזון שהיתה שם אחרי כל ארוחה היתה משוגעת. אחרי שבוע בערך, לא הבנתי איך יכולתי להסתובב עם שאריות בין השיניים. זה ממש כבר הפריע לי. 

קיסם חוט - חבר חדש שהולך איתי

בשנה האחרונה התרגלתי אחרי כל ארוחה להסתובב עם הקיסם. תמיד יש לי גם בכיס אחד מוכל לפעולה. התרגלתי לשיניים נקיות ללא שאריות. בדיוק כמו שהייתי רגיל ללכת עם השאריות ולא שמתי לב אליהם. כך עכשיו אני רגיל אבל למצב ההפוך. כל שארית מזון שנשארת לי בשיניים מציקה לי ואני מרגיש אותה. לא מבין איך חייתי ככה 50 שנה. 

מה הבעיה עם דלקת חניכיים? 

דלקת כרונית בחניכיים זה אתגר תמידי לגוף, הגוף נלחם בדלקת כל הזמן. מערכת החיסון עסוקה בזה כל הזמן. זאת הזמנה קבועה לחיידקים לא בריאים להגיע ולפרק את שאריות המזון ולזהם את החניכיים הפצועות. הרי זאת רקמה פגועה. לכן זה פחות יכולת של מערכת החיסון לטפל באתגרים נוספים בגוף. הטיפול הכרוני בדלקת לוקח אנרגיה ותשומת לב מהגוף. זאת חזית לחימה פעילה של מערכת החיסון. 

אז אני ממש גאה על ההרגל החדש. גם נעים יותר בפה. גם אין דימומים בזמן צחצוח וכמובן נעלמה אותה דלקת כרונית. 

שורה תחתונה:

אם אדם מסתובב עם שאריות מזון בשיניים כמעט כל הזמן, הוא עלול להיות בסיכון גבוה יותר להתמודד עם בעיות כמו רובד (פלאק) ואבנית בחניכיים. הנזק שנגרם כתוצאה מהתנהגות זו:

1. רובד (פלאק): שאריות מזון שנשארות בין השיניים עלולות להתחמם ולהשפיע על החיידקים בפה, להוביל לריחות לא נעימים ולהתפשטות בכל הפה, ולסייע בצמיחת חיידקים הגורמים לפלאק.

2. אבנית: שאריות שנעות עם השיניים עלולות להפוך לאבנית בתוך מערכת החניכיים, מה שעלול לגרום לדלקת ולהצטברות של רקמת חניכיים.

3. מחלת חניכיים: מחלת חניכיים היא דלקת של החניכיים, והשאריות שנותרו בין השיניים עלולות להפחית את ניקיון החניכיים ולהוביל להתפשטות של חיידקים ודלקות.

---

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש - בלינק זה