תנגודת אינסולין - למה חשוב להבין את זה?
- Ben Peer
- 2 במאי 2024
- זמן קריאה 9 דקות
עודכן: 9 במאי 2024
למה חשוב לכולנו להבין מהי תנגודת אינסולין?
לא רק לחולי סוכרת סוג 2 או לכאלה שהם טרום-סוכרתיים. רוב האנשים יפתחו סוכרת סוג 2 שהיא בעצם תנגודת אינסולין. זה תלוי בגנטיקה שלכם אבל גם מאוד מושפע מאורח החיים שלכם. התנגודת לאינסולין או עמידות לאינסולין מתפתחת לאט ובהדרגה. זה לא שחור לבן אלא סקאלה וכדאי מאוד שתהיו ערים לזה. יכול להיות שאתם בדרך לשם כבר עכשיו ואין לכם מושג. זה משפיע מאוד על המטבוליזם שלכם, על היכולת שלכם לשמור על משקל תקין ואם אתם בעודף משקל אז יהיה לכם מאוד קשה לרדת במשקל בגלל העמידות לאינסולין. מהי התיאוריה המובילה היום ב2024 בהתפתחותה של תנגודת אינסולין ?
חשוב להבין שהתופעה הזאת מתפתחת באופן איטי במשך עשרות שנים בגלל אורח החיים הלא בריא של החברה המודרנית. אפשר לזהות את ההתפתחות כבר שנים לפני שאדם הופך להיות טרום סוכרתי. שורה תחתונה: כל מי שרוצה לרדת במשקל ולשמור על משקל תקין לשנים, כדאי לו מאוד להבין את הקשר לרמת סוכר מאוזנת.
סוכר בבדיקת דם בטווח התקין, האם סבבה?
אנשים בודקים את רמת הסוכר בבדיקת הדם השגרתית. התוצאה שהם מקבלים היא בתחום התקין. תקין היום זה אומר פחות מ 110 מיליגרם של גלוקוז בכל דציליטר דם שזה תכלס 1.1 גרם סוכר לליטר אחד של דם. הם חוזרים הביתה מרוצים ושמחים. סוכרת אין לי. שמחה גדולה אבל!
אבל בדיקה אחת אחרי צום לא מספרת את כל הסיפור! אולי אין לך סוכרת סוג 2 שזה תנגודת אינסולין אבל אולי אתה ממש בדרך לשם! אולי אתה באמצע הדרך לשם? מה הכוונה? יכול להיות שיש לך כבר קצת תנגודת אינסולין או במילים אחרות הגוף שלך בדרך לפתח עמידות לאינסולין. אולי אין לך עדיין סוכרת או טרום-סוכרת אבל אתה כבר מתקשה לרדת במשקל. אולי חילוף החומרים שלך רחוק מלהיות אופטימלי, אולי אתה רעב יותר מבעבר וישן פחות טוב. דרך אגב, לפני כ20 שנה הטווח היה שונה. כל עוד היית פחות מ126 מ״ג/דצ״ל אז הכל היה נחשב סבבה.
אז מה כן חשוב לבדוק ולהבין?
אז למה לא בודקים לפחות פעם בשנה המוגלובין מסוכרר כלומר בדיקת HbA1C ומה זה? אז למה לא בודקים לפחות פעם בשנה את רמת האינסולין בדם? ומה זה? מדוע רמה טריגליצרידים גבוהה בדם יכולה להעיד על טרום-סוכרת? לי היו כאלו במשך שנים ואף רופא לא אמר לי מילה על טרום-סוכרת. בהמשך ננסה להבין מה אלו, למה הם חשובים מאוד. בואו נצלול לקילר שדופק לנו את מערכות הגוף - סוכר!
ללא גלוקוז אין חיים בכדור הארץ, גלוקוז = חיים
סוכר הוא גלוקוז. עמילן הוא כמו שרשרת ארוכה של חרוזי גלוקוז. גלוקוז מתעכל מהר מאוד ומגיע לזרם הדם שלנו. העיכול מתחיל כבר בפה על יד אנזים (אלפא עמילאז) וממשיך בקיבה ובמעי הדק. משם חרוזי הגלוקוז שטים להם בזרם הדם. גלוקוז הוא אנרגיית החיים הבסיסית הנוצרת בתהליך הפוטוסינתזה של הצמחים. בלעדיו אין חיים על כדור הארץ. הגלוקוז מזין כל תא בגוף שלנו באנרגיה. יש בגוף של אדם בוגר בממוצע כמה מאות טריליונים של תאים וכל אחד צריך אנרגיה והזנה. כל תא מקבל גלוקוז וממיר את הגלוקוז באמצעות אברון התא המיטוכונדריה לחומר שנקרא ATP שבעזרתו הגוף יכול לבצע את כל הפעולות שלו כולל כיווץ השרירים כלומר תנועה.
איך גלוקוז חודר אל תוך התא?
סבבה, גלוקוז הוא סוכר והוא ממש לא רע אלא להפך הוא החיים עצמם. הגלוקוז שנוסע לו בזרם הדם לא יכול סתם ככה להיכנס אל תוך התא. תא זה מערכת מורכבת ששומרת על עצמו ולכן יש חומה סביב כל תא. כדי שחומר כמו גלוקוז יחדור מזרם הדם אל תוך התא צריך שתיפתח תעלה מיוחדת. לכל חומר (מסיס מים) שמזין את התא יש תעלה מיוחדת. יש תעלה לויטמין סי ויש תעלה לגלוקוז ויש עוד מלא תעלות. התעלה בעצם חוצה את החומה של התא (הממברנה) ומאפשרת את כניסת החומר המיוחד מזרם הדם אל פנים התא. כדי שתעלת הגלוקוז תפתח צריך מפתח מיוחד. המפתח הזה נקרא אינסולין. יש בכל תא סנסור / רצפטור שמרגיש אינסולין וזה גורם לתעלת הגלוקוז להיפתח כדי להזין את התא בגלוקוז.
תנגודת אינסולין זה מצב בו התעלות של הגלוקוז לא נפתחות בקלות.
כלומר יש סוכר בדם והוא מתקשה לחדור אל התא. המדע היום לא יודע בוודאות להסביר למה זה קורה אבל יש שתי תיאוריות מובילות. בכל מקרה, זה לא שחור ולבן. כלומר כדי להתגבר על התנגודת / עמידות לאינסולין צריך פשוט כמות גדולה יותר של אינסולין. ככל שהתנגודת חמורה יותר כך התאים הופכים להיות יותר ויותר "אדישים" לאינסולין (מתנגדים לאינסולין ומכאן השם תנגודת) ולא פותחים את התעלות ולכן צריך גם יותר אינסולין. מאיפה מגיע האינסולין? הלבלב מייצר את האינסולין. יותר מדוייק תאים מיוחדים בלבלב שנקראים תאי בתא הם מייצרים אינסולין.
עם השנים יש בגוף שלך יותר ויותר אינסולין
כאשר מתפתחת תנגודת אינסולין אז באופן כללי יש יותר ויותר אינסולין בגוף כדי להצליח להכניס את הסוכר אל התאים. אינסולין הוא הורמון אנאבולי שזה אומר שכאשר הרמה שלו גבוהה זה מכניס את הגוף למצב של גדילה או הגדלת מסה כלומר צבירת שומן. לא ניתן להיות במצב אנאבולי (רמה גבוהה של אינסולין בדם) ולרדת בשומן כי הגוף במצב צבירה וגדילה ולא פירוק (קאטבולי). לכן ככל שמתפתחת לכם תנגודת אינסולין יותר קשה לכם לרדת במשקל ולשמור על משקל מאוזן. הגוף שלכם פשוט נמצא ברמת אינסולין גבוהה מדי והוא רק צובר שומן. לא משנה איזה דיאט מעדן אתם אוכלים. זה נכון לכל אדם ולא רק למישהו שאובחן בסוכרת כי זאת סקאלה ולא שחור ולבן או 0 או 1. אני חוזר על זה שוב כי זה סופר-קריטי להבנה: גם אם לא אובחנתם בסוכרת ובדיקת הסוכר בדם שלכם היא ממש סבבה, אם אתם אוכלים כמו רוב האנשים, אחרי שנים של התעללות בגוף יש לכם כבר קצת עמידות לאינסולין.
איך בודקים אם אתם בדרך לעמידות לאינסולין?
יש בדיקה מאוד פשוטה ואם תבקשו מהרופא משפחה הוא יתן לכם. צריך רק לבקש ולפעמים להתעקש. קוראים לבדיקה המוגלובין A1C , היא בודקת במקום דגימה אחת של סוכר היא מאפשרת לבדוק את ממוצע הסוכר שלכם של בשלושת החודשים האחרונים. ראו הרחבה על הבדיקה בסוף הפוסט הזה. זאת הבדיקה שחולי סוכרת משתמשים כדי להבין מהי חומרת תנגודת האינסולין שלהם. אם תבדקו לפחות פעם בשנה תוכלו לעקוב אחרי ההתפחות של העמידות שלכם ולקבל שקט נפשי או נורת אזהרה, הרבה זמן לפני גילוי הסוכרת.
איך ספורט קשור לתעלות הגלוקוז?
הגוף הוא מחשב-על מטורף. כל יום / יומיים הוא מחשב כמה תעלות גלוקוז צריך לבנות לתאי השרירים. כן, זה משהו דינמי. על פי הפעילות הספורטיבית שלך. אם אתה מתאמן באופן תדיר, הגוף מבין שצריך הרבה סוכר לשרירים ולכן הוא מייצר יותר תעלות. יותר תעלות אז נכנס יותר גלוקוז לתאי השריר ובאופן זה הסוכר יורד יותר מהר כי הוא נכנס מזרם הדם מהר יותר לשרירים. אם תפסיק להתאמן אז הגוף יפחית את כמות התעלות כי למה צריך? אם לא השתמשת, הגוף עושה אופטימיזציה. מכונה חכמה בצורה מטורפת הגוף הזה.
למה זה קורה? למה מתפתחת תנגודת אינסולין?
תכלס לא יודעים עדיין בוודאות אבל יש היום שתי תיאוריות מובילות. יכול להיות שהאמת היא בכלל שילוב של 2 התיאוריות יחד. מומלץ להבין את התיאוריה כדי לדעת איך להתנהג נכון ולמנוע את הבעיה מהשורש וגם לאפשר לגוף להחזיר את הרגישות לאינסולין. כן, זה הפיך! ברוב המקרים.
תיאוריה 1 - זאב זאב
כל פעם שאתם אוכלים מזון שמקפיץ את רמת הסוכר, הגוף מרים דגל אדום / מדליק נורת אזהרה. כלומר קריאת זאב. סכנה! אם אתם אוכלים גלידה או עוגיות או לחם עם נוטלה או נודלס או אורז מוקפץ עם רטבים עם סוכר מזוקק אז רמת הגלוקוז שלכם בדם תקפוץ מאוד מהר. הגוף מאוד מפחד מרמת סוכר גבוהה. למה? כי סוכר ברמה גבוהה "שורף" את הנימים שהם כלי דם עדינים. רמת סוכר גבוהה גורמת לנזק בלתי הפיך לכלי הדם העדינים (חולי סוכרת לא מטופלים מאבדים ראייה, גפיים וכליות כי יש שם ריכוז גדול של כלי דם עדינים). הגוף יודע את זה ולכן מתגונן.
לכן אם אכלתם משהו שמקפיץ את רמת הסוכר אז הגוף רוצה להתפטר מרמת הסוכר הגבוהה כמה שיותר מהר. איך הוא עושה את זה? הלבלב מודד את רמת הגלוקוז כל הזמן באופן רציף. ברגע שיש עלייה של רמת הסוכר הוא מזהה את זה ומתחיל לייצר אינסולין. למה הוא עושה את זה? כדי שהגלוקוז יכנס אל תוך התאים וכך רמת הסוכר תרד בדם. אם הקפיצה גבוהה ובבת אחת אז זה דורש מהלבלב לייצר המון אינסולין בזמן קצר. כל עוד אין לכם שום תנגודת אינסולין, הכל בסדר. סוכר קופץ, אינסולין קופץ והתאים מקבלים את הסוכר ובזרם הדם רמת הסוכר יורדת והסכנה חולפת. עד פה הכל תקין לגוף תקין.
אבל מה קורה אם אתם במשך שנים וכמה פעמים ביום אוכלים מזון שמקפיץ את רמה הסוכר? כל יום יש בגוף מספר לא קטן של התראות דגל אדום של סכנה. בשלב מסוים התאים שנחשפים כל הזמן ליותר מדי אינסולין כאילו אומרים לעצמם שבטח יש פה תקלה טכנית של מנגנון ההתראות. בעצם חשיפה מוגברת ומוגזמת לאינסולין הופכים את התאים בהדרגה ל"אדישים" לאינסולין. זאב זאב!
כלומר כבר התאים לא מתנהגים כאילו באמת יש זאב. כאילו יש סכנה. המנגנון משתבש. ככל שהם הופכים יותר ויותר אדישים ככה הלבלב צריך לייצר יותר ויותר אינסולין כי זאת סכנה שיש בדם רמה גבוהה של גלוקוז.
ככה עם השנים רמת האינסולין שלכם בדם עולה באופן הדרגתי וכל אותו זמן קופות החולים לא בודקים את רמת האינסולין. למרות שבבדיקת דם אפשר לזהות את זה. לפעמים 5 או 10 שנים מאז שהתחילה העלייה המתמדת ברמת האינסולין,
כאשר יש לכם כבר תנגודת אינסולין של טרום סוכרת אז בודקים סוכר בצום של לפחות 8 שעות. אתם תראו שרמת הסוכר שלכם גבוהה אחרי צום. למה? כי יש לכם כבר עמידות לאינסולין משמעותית. אכלתם לפני 8 שעות, אינסולין עלה אבל התאים לא פותחים את התעלות ולכן הסוכר נשאר גבוה בדם. במקום שירד בחזרה תוך בערך שעתיים.
סיכום תיאוריה 1 - תיאוריה של האינסולין המוגברת
התיאוריה הראשונה, שנקראת גם תיאוריה של האינסולין המוגברת, טוענת כי הסוכרת סוג 2 מתפתחת בעיקר כתוצאה מאורח חיים לא בריא שכולל צריכת מזון בעל רמות גבוהות של סוכרים ופחמימות פשוטות מה שגורם לעלייה ברמת האינסולין בגוף. כתוצאה, התאים עשויים להתרגל לרמות גבוהות של אינסולין ולהפוך פחות רגישים או מעניקים תגובה פחות יעילה לאינסולין. עם הזמן ולאורך שנים, זה יכול להוביל לתנגודת אינסולין ולסוכרת סוג 2.
טריגליצרידים גבוהים זה לפעמים טרום סוכרת
לגוף יש אסטרטגיה נוספת להתמודד עם סוכר גבוה בדם. כשיש עמידות לאינסולין הגוף לעיתים ימיר את הסוכר לטריגליצרידים. הגוף חכם ומבין שהסוכר נשאר בדם יותר מדי זמן אז הוא פונה לתוכנית גיבוי. להפוך את הסוכר לשומן. שומן לא "שורף" נימים אז אין סכנה. לכן הרבה פעמים טריגליצרידים גבוהים הם סימן מקדים לטרום סוכרת או סוג של טרום סוכרת. אין סוכר גבוה וקיימת תנגודת אינסולין וזה בגלל שהגוף ממיר אותם לשומנים. זה בדיוק מה שקרה לי במשך שנים רבות. עד שהבנתי שהבעיה שלי היא לא רק שומנים בדם אלא סוכרים בדם שהופכים לשומנים בגלל עמידות לאינסולין.
תיאוריה 2 - הצפת שומנים
התיאוריה השנייה, המכונה לעתים קרובות השערת "הצפת שומנים" lipid overflow או "ליפוטוקסיות" lipotoxicity , מציעה שצריכה מופרזת של סוגים מסוימים של שומנים, במיוחד שומנים רוויים ושומנים טרנס, לאורך תקופה ממושכת, עלולה להוביל להפרעות בתפקוד התא.
יכול להיות ששתי התיאוריות נכונות ושילוב של שתיהן גורם לתנגודת אינסולין. גנטיקה תמיד משפיעה כמעט על כל דבר אבל אורח החיים הוא המכריע ומפעיל את הגנטיקה.
תיאוריה זו מדגישה את השפעת השומן על תפקוד האינסולין. אנחנו אוכלים מזונות עשירים בשומן, במיוחד שומנים לא בריאים (שומנים רוויים), אלו מפעפעים ושוקעים בתאי שריר וזה גורם לעמידות לאינסולין. כלומר חומצות שומן חופשיות שחודרות לתאי שריר משבשבות את תעלות הגלוקוז ולכן התעלות נהיות עמידות לאינסולין.
היום המדע יותר נוטה לחשוב שלא השומן הוא הגורם כי יש הרבה תרבויות שאוכלות שומן בכמות גבוהה ולא רואים עדות לעמידות לאינסולין. מה שכן רואים זה שמי שיש לו כבר עמידות לאינסולין אז בגלל שסוכר לא מגיע לשרירים בקלות והם זקוקים לאנרגיה אז הגוף מפרק יותר שומן כדי להזין את השרירים בשומן במקום בסוכר.
מסקנה והאם עמידות היא הפיכה?
אני באופן אישי חושב שתיאורית זאב זאב היא הסיבה העיקרית . לכן, כדי להחזיר את הרגישות לאינסולין צריך בעצם לעשות את הפעולה ההפוכה שעשינו במשך השנים שגרמה לתקלה. להפסיק לאכול מזון שמקפיץ את רמת הסוכר. או להימנע ממאכלים עתירי סוכר או ללמוד לאכול באופן כזה שלא גורם לקפיצת סוכר. על כך כתבתי פה. יש עדויות רבות לאנשים ששינו את אורח החיים שלהם לבריא יותר בצורה מוקפדת והחזירו את הרגישות של התאים בחזרה. כלומר היתה להם עמידות ואחרי תקופה של חודשים רבים של אורח חיים בריא בהם שמרו על רמת סוכר נמוכה ופעילות ספורטיבית רציפה, התאים שלהם החזירו את הרגישות שאבדה עם השנים.
העמקה נוספת לגבי בדיקת ה המוגלובין A1C
ה-A1C מציין בעצם את היחס בין כמות ההמוגלובין המסוכרר (המחובר לגלוקוז) לבין ההמוגלובין הכולל ללא גלוקוז מחובר. כשמדברים על "סוכר ממוצע בדם" בהקשר של A1C, אנחנו לא מתכוונים למעשה לממוצע הסוכר בדם במובן הקלאסי של מדידת רמות הסוכר בדם ברגע נתון. במקום זאת, אנו משתמשים ב-A1C כמדידה להערכת בקרת רמת הסוכר בדם לטווח ארוך. יתרה מכך, ה-A1C מספק אינדיקציה לרמת הגלוקוז הממוצעת בדם לאורך תוחלת החיים הממוצעת של תאי הדם. ככל שיש יותר גלוקוז בדם, יהיה יותר המוגלובין מסוכרר, ולכן ערכי A1C גבוהים יותר יעידו על רמות גלוקוז גבוהות יותר בדם.לכן, על ידי קשר בין כמות ההמוגלובין המסוכרר לכמות ההמוגלובין הכוללת, נוכל להעריך את השקיפות של רמות הסוכר בדם לאורך זמן. לפיכך, A1C משמש כמדד חשוב לניטור וניהול סוכרת. למה 3 חודשים? כי כדוריות הדם שמכילות את ההמולוגלובין מתחלפות בגוף בערך כל 3 חודשים. תאי הדם, ובכללם כדוריות הדם האדומות שמכילות את ההמולוגלובין, נחלפים בגוף כל כמה חודשים. במהלך החילוף הזה, הכדוריות הישנות מתפרקות ונוצרות כדוריות חדשות במקומן.
העמקה לגבי תיאוריה 2
1: חדירת שומן: כאשר אתם צורכים כמויות גבוהות של שומנים רוויים וטרנס, במיוחד אלו המצויים במזון מעובד ומטוגן, שומנים אלו יכולים להצטבר ברקמות שונות, כולל תאי שריר וכבד. הצטברות מוגזמת זו, המכונה חדירת שומן או שקיעת שומנים חוץ רחמית, עלולה להפריע לתפקוד התקין של תאים אלו.
2: תגובה דלקתית: נוכחות של שומנים עודפים בתאים יכולה לעורר תגובה דלקתית. דלקת כרונית קשורה לעמידות לאינסולין, שכן מולקולות דלקתיות מפריעות למסלולי האיתות המעורבים בפעולת האינסולין.
3: תפקוד לקוי של המיטוכונדריה: מיטוכונדריה הם האברונים המייצרים אנרגיה בתאים. רמות גבוהות של שומנים רוויים וטרנס עלולים לפגוע בתפקוד המיטוכונדריאלי, מה שמוביל להפחתת ייצור האנרגיה. זה יכול לשבש את חילוף החומרים התאי ולתרום לעמידות לאינסולין.
4: ייצור של תוצרי ביניים ליפידים: פירוק שומנים רוויים ושומני טראנס בתאים עלול להוביל לייצור של תוצרי ביניים שומנים מזיקים, כגון דיאצילגליצרולים (DAG) וסרמידים. מולקולות שומנים אלו יכולות להפריע למסלולי איתות אינסולין, ולבסוף להוביל לתנגודת לאינסולין.
5: מתח רשתית אנדופלזמית: הרשת האנדופלזמית (ER) מעורבת בסינתזת חלבון ושומנים. צריכה מופרזת של שומנים מסוימים עלולה לגרום ללחץ למיון, מה שמוביל להצטברות של חלבונים לא מקופלים או מקופלים שגויים והפעלה של מסלולי תגובה ללחץ. מתח ER נקשר לתנגודת לאינסולין ולסוכרת.
בסך הכל, השערת הצפת השומנים מציעה שצריכה ממושכת של דיאטות עתירות שומן, במיוחד כאלו העשירות בשומנים רוויים וטרנס, יכולה להוביל להפרעות מטבוליות ברמה התאית, ובסופו של דבר לתרום לתנגודת לאינסולין ולהתפתחות סוכרת מסוג 2. לכן, חשוב להתמקד בצריכת שומנים בריאים יותר, כגון שומנים חד בלתי רוויים ורב בלתי רוויים, תוך מזעור צריכת שומנים רוויים וטרנס כדי להפחית את הסיכון לתנגודת לאינסולין ולהפרעות מטבוליות נלוות.
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש - בלינק זה
Comments