מוזיקה זה הפסקול של החיים 43/100

נכתב ב17 באוגוסט, 2023 - 43 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי

מפרדס חנה כרכור להרצליה ברכבת

התיישבתי ברכבת. נסיעה של חצי שעה מפרדס חנה להרצליה. פתחתי לפטופ. מזגן חזק באוגוסט. שעת צהריים, כמעט כל הקרון ריק. יש ברקע קצת דיבורים של נערות מתבגרות. מוזיקה קלאסית מתנגנת לי באוזניות. זמן מעולה לכתוב משהו. על מה אני אכתוב? אני אוהב לכתוב. רק לעיתים רחוקות אני עם קלאסית. מוזיקה עמוקה ומרגיעה.

מוזיקה זה החיים

בעצם ריצה זה החיים. אבל גם מוזיקה. מוזיקה זה הפסקול של החיים. אני אוהב מלא סגנונות. גם קלאסית. שנים שהייתי רץ רק עם מוזיקה. לפני תקופת ריצות השטח עם קבוצת הריצה, חורשן, אז הייתי רץ לבד עם עצמי. אני והקוף שמדבר בתוך הראש שלי. רץ. מדמיין. נכנס לסרט של עצמי. המוזיקה הייתה תמיד הפסקול שלי. של הסרט שאני מריץ בראש בזמן הריצה. עולם דמיוני ומוזיקה ברקע. ככה רצתי המון שנים.

מוזיקה זה מרגש

מוזיקה זה להתחבר לגוף. לרגש. מוזיקה גורמת לתאים שלי לרטוט אחרת. המוזיקה מכניסה אותם לתדר הרמוני יותר. לזרימה עם הכאן ועכשיו. מוזיקה חודרת עמוק לנפש. מוזיקה מרפאת אותי. למה? כי היא מחברת אותי לגוף ולרגש. להרגיש זה סוג של ריפוי. מוזיקה יכולה להציף אותי ברגש. כמו נוזל שנשפך לתוך כלי או כוס שעולה על גדותיה.

מוזיקה יכולה להחזיר אותי למקום מסוים

לסצינה מהעבר שלי. להזכיר לי תקופה מתוקה. או תקופה אפלה. עכשיו, ברגע זה, אני נזכר בתחילת המשבר שלי. הכל היה שחור וכואב. ופתאום שמעתי שיר ברדיו. שיר שלא הכרתי. שיר שהדליק אותי. שנתן לי תקווה. שהקפיץ לי את הלב והאיר קצת אור קטן בתוך החשכה שהייתי. שמרתי את השיר הזה בפלייליסט שלי והקשבתי לו שוב ושוב. והיום אחרי כמה שנים, שאני שומע אותו הוא מזכיר לי את היום ההוא. שהאיר לי קצת את היום מתוך האפלה והקור של חורף 2021. אני זוכר בדיוק איפה הייתי שהוא הופיע.

מוזיקה זה שמחה

זה לשיר בכביש מהיר שאתה לבד באוטו. לשיר בקול רם איזה שיר שמח שאתה יודע את כל המילים וזה ממלא אותך. כאשר את שר בשמחה מכל הלב אתה מכניס את מערכת העצבים המרכזית למצב פאראסימפטטי כלומר להרפייה. כלומר זה תרופה לנפש ולגוף. מוזיקה יכולה להזיז לך את הגוף פתאום. לגרום לך לזוז.

תמיד אהבתי מוזיקה

אני זוכר את עצמי בשנות ה70 כילד קטן באוטו של ההורים שלי. אבא ואמא מקדימה. אני שומע שירים של בי-ג'יס, אבבא, פינק פלויד ועוד ענתיקות כאלה של שנות ה70. אבא נוהג. אני מביט החוצה ומנסה לשיר את המילים אבל אני לא יודע בכלל אנגלית. יוצאים לי קשקושים מצחיקים מהפה אבל זה לא מפריע לי לשיר. ואז בגיל ההתבגרות, כבר שנות ה80 גיליתי את דיוויד בואי, U2 והאלבום האגדי The Joshua Tree

שמלווה אותי עד היום.

אהבה מצליל ראשון

אני גם זוכר בשנת 2000 כזה שאני הולך לי ביפו, לא רחוק ממסעדת טורקיז ואני שומע את השיר YELLOW של להקה לא מוכרת. נדלקתי על הפעם הראשונה. זאת הייתה אהבה מצליל ראשון. מי זאת הלהקה המדהימה הזאת? קולדפליי כך גיליתי. והשירים שלהם מלווים אותי כבר יותר מ20 שנה. מכיר את כל המילים ואת כל השירים. גם שרתי אותם לפני שנה בהופעה. היינו, אני ועידו הבן שלי מול הבמה בניו-ג'רזי באיצטדיון MetLife שסטיב מרטין במרחק 3 מטר מאיתנו, שר ומביט לנו בעיניים. איזה חוויה מחשמלת.

גדלתי עם אמא שאוהבת מוזיקה

אני אוהב מוזיקה טובה ולא משנה באיזה סגנון, הכל הולך. רוק, פאנק, קלאסית, עברי, ערבית ולועזי. כבר בתחנת נתניה ספיר ואני כותב על מוזיקה. באוזניים שלי מוזיקה קלאסית עמוקה שחודרת לכל הנימים שלי בגוף. המילים שנכתבות יוצאות ממקום לא ברור בכלל. הן עוברות דרכי. הרכבת כבר מלאה אבל זה לא מפריע לי להיות בתוך העולם שלי.

מוזיקה זה גם שיר ומנגינה מפתיעה שליוותה את אבא שלי מהעולם

מנגינה מושלמת. מנגינה שלא הכרתי. שיר שלא הכרתי. שלא אני בחרתי. שלא אני השמעתי. שאני בטוח במיליון אחוז שאם הוא היה יכול לבחור, היה בוחר בה. הוא אהב מוזיקה מאוד ואהב מאוד את הסגנון הזה. אז לא הייתה יכולה להיות בחירה יותר מדוייקת ממנה כדי ללוות אותו מפה. אבא היה בחדר עם עוד חולה בבית החולים. הבת שלו השמיעה לאבא שלה את המוזיקה. אבא שלי היה מורדם ומונשם. אני הייתי לצידו. החזקתי את היד שלו והסתכלתי לו ישר לתוך העיניים שהיו עצומות. המוזיקה הנעימה התנגנה. ראיתי איך העינים נפתחות לרגע ומתגלגלות אחרונית. ברקע ראיתי את המוניטור מראה פס לבן כמו בסרטים. פס לבן שאין דופק יותר. זה היה ברור לי שהנשמה שלו הלכה ועזבה אותו. לא יהיה לי אבא יותר.

ניגנתי לי את זה בראש שלי כדי שלא יעלם לי

המנגינה הזאת שמורה אצלי בטלפון ומחזירה אותי לשם. לבית חולים הלל יפה, לרגעים האחרונים של החיים שלו. אחרי שאבא נפטר, לאחר כמה שעות חזרתי הביתה והתחלתי לחפש את המנגינה המיוחדת הזאת. לא ידעתי בבירור מי הזמרת והיוצרת אבל היה לי כיוון כלשהו. סגנון רוחניקי כזה, מוזיקת עולם, סגנון הודי קצת. נדמה היה לי ששמעתי מנגינות אחרות של אותה יוצרת. אז ניגנתי לי את זה בראש שלי כדי שלא יעלם לי. התחלתי לחפש ואחרי שעה של חיפושים מצאתי. מדי פעם אני מקשיב לזה ואני חוזר לרגע לאותה סצינה.

כבר בית יהושוע ועוד תחנה אני יורד.

אלו היו כמה מילים על מוזיקה שכתבתי בין פרדס חנה לבית יהושוע.

---

אהבתם את הפוסט? שתפו

בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא

אימון אישי לירידה במשקל

ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים

דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג