התמכרות לריצה 45/100

Ben Peer
26 באוג׳ 2023
זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 9 בדצמ׳ 2023

נכתב ב21 באוגוסט, 2023 - 45 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי

לרוץ זה החיים!

הבוקר חזרתי לרוץ אחרי שבוע שלם שלא רצתי בגלל ניתוחונצ'יק קטן. בעצם אסרו עלי לרוץ לשבוע. ומה אני אגיד לכם, וואו, חזרתי ולרוץ זה החיים! אני לגמרי מכור. הרי כל חומר שאתה מתרגל אליו אז נוצרת התמכרות לחומר. בריצה משתחררים המון הורמונים. אנדורפינים ואדרנלין שהם "סמים" טבעיים שגורמים להתרוממות רוח, ממש High.

מכור כמו ג'אנקי

השבוע הבנתי שההתמכרות שלי ממש חזקה. זה היה חסר לי ממש. כבר כמה ימים בלי ההשפעה של אותם חומרים שמרימים אותי ואני כבר הולך כמו ג'אנקי. פתאום רמת האושר שלי נפגעה ממש. התרגלתי לחיים מלאים בהורמונים וכאשר הם לא אז הכל מרגיש פחות. נהייתי קצת יותר שלילי. תמיד חשבתי שהתמכרות לספורט זה דבר חיובי וטוב. הרי הפעילות כל כך בריאה לגוף ולנפש שלנו. אז איפה הבעיה?

להיות תלוי במשהו

חיצוני זה כבר נשמע לי בעייתי משהו, לא? תלות נתפסת אצלי כדבר שלילי, האמנם? הרי גם בני זוג נהיים תלויים אחד בשני. גם אם הם מאוד עצמאיים, מופרדים ומובחנים. עדיין יש גם תלותיות מסויימת. האם זה בהכרח רע? להישען על מישהו. זה נחמד להישען לפעמים. לדעתי, המילה לפעמים היא המפתח. מדי פעם זה סבבה ואפילו דבר חיובי.

אבל אני רץ כל הזמן כבר שנים

אבל בספורט, אין פה מידי פעם אלא כל הזמן. אני רץ 3 פעמים בשבוע. כל יום כשאני רץ, המערכת שלי כולה מושפעת הורמונלית באופן חיובי למשך של יום / יומיים ואז שוב אני רץ. כלומר אין פה מידי פעם אלא כל הזמן. ואני כבר שנים ככה. אז זה טוב / רע?

האם זה פוגע בתפקוד?

אני חושב שאם התמכרות למשהו פוגעת בתפקוד שלך אז היא בעייתית. ופה להיפך, זה מאוד משפר את התיפקוד שלי. אני נהייה הרבה יותר חיובי, אנרגטי, נמרץ בעקבות הריצה. אני מתקשר טוב יותר עם הסביבה. אני חושב על רעיונות יצירתיים. אני יותר אוהב את החיים. אז נראה לי שאם הייתי רץ יותר מדי שעות בשבוע על חשבון תפקוד בעבודה, בזוגיות, בטיפול בילדים או כדומה אז זה בעייתי. אבל כל עוד אני לא, אז הכל מעולה.

רק לא להיפצע

כדי שאצליח להמשיך לתמיד. עד המוות. רצתי הבוקר על חוף הים. ריצה לא מהירה במיוחד. פשוט נהנתי מכל רגע. מקשיב למוזיקה. מביט לים ולשמיים. לפעמים באות מחשבות בכיף. ריצה זה החיים! אני התחלתי לרוץ לפני 25 שנה כזה. בלי קשר אבל אחרי שלאבא שלי כרתו רגל אחת מעל הברך, הייתי בהודיה על זה שיש לי שתי רגליים. אז מאז אני משתדל ליהנות מהם. משתי הרגליים שלי.

מחשבות בריצה

היום בריצה היו לי מחשבות לגבי אתגר ה100 שלי. זה פוסט 45 ואולי אעצור ב50. אולי השיעור שלי זה איזון. נכון שהחלטתי לאתגר את עצמי ולכתוב 100 פוסטים. אבל בן החדש יודע גם לעצור כשצריך. אולי מה שהייתי צריך להפיק מהאתגר כבר הופק? אולי 50 כבר עשו את העבודה ואין צורך להמשיך עד ה100? דווקא כאשר כתיבת פוסט יומי הפך אצלי להרגל יומי. הרי יותר קל לי להמשיך מאשר לעצור. אבל יש עוד דברים חשובים שאני צריך להתמקד בהם בתקופה זאת. כמו לטפס על ההר שלי. בקיצור אחליט ברגע האמת. יש לי עדיין 5 פוסטים לקו ה50.

אהבתם את הפוסט? שתפו

בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא

אימון אישי לירידה במשקל

ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים

דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג