איזון בין טווח ארוך לקצר 75/100
- Ben Peer
- 20 באוק׳ 2023
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: 9 בדצמ׳ 2023
איך לאזן בין החלטות לטווח ארוך וטווח קצר?
היום הנושא עלה לי בריצת הבוקר. חשבתי על קבלת ההחלטות שלי בהקשר של טוווח הזמן.
כל החלטה בעצם אפשר להסתכל עליה מזווית ראייה של טווח הזמן. האם היא נותנת לי ערך רב בהווה על חשבון העתיד שלי? האם אני משלם מחיר בהווה שלי לטובת העתיד שלי? האם ניתן למצוא את שביל הזהב? האם תמיד אחד הוא על חשבון השני? איך כל זה קשור לאורח החיים שלי והאם זה נכון לכל תחום אחר בחיים?
משלם בהווה לטובת העתיד?
האם בהכרח רוב ההחלטות לטובת אורח חיים בריא הם החלטות שאני משלם עליהם בהווה לטובת דיבידנדים שאקבל שנים קדימה? כלומר האם אני צריך להקריב את בן בהווה לטובת בן העתידי? כמו חסכון לטווח ארוך. אני חוסך חלק מההכנסה שלי עבור העתיד ומשלם מחיר על כך שיש לי פחות בהווה.
האם לאכול תזונה בריאה. להתאמן באופן שגרתי. האם הגמול הוא יגיע בעתיד על חשבון ההווה?
נניח שיש הנאה גדולה יותר באכילת המבורגר עם צ'יפס או ספגטי עגבניות משובח לעומת סלט ירקות עם קינואה.
נניח שיותר טעים לך לאכול כריך עם נקניק טעים מול מנגו או פלח אבטיח.
בעולם שלנו קשה יותר לדחות סיפוקים
הרי האתגרים הם עצומים. הפרסומות בכל מקום שרוצים שתאכל מזון לא בריא. השפע הקיים. מה שרוב האנשים אוכלים היום זה הנורמלי ואתה השומר על בריאותך, יכול למצוא את עצמך לא שייך. לעיתים החינוך שקבלת מהבית הוא המזון הרגיל, המערבי, הלא בריא בחיוחד. בפגישות עם חברים או בעבודה כמעט תמיד תמצא שם מזון לא בריא. האתגרים מולך כל הזמן. קשה מאוד להגיד לא. זה מאתגר מאוד לחשוב אחרת ולפעול אחרת. גם אם יש לך מודעות גבוהה אז כאשר זה מולך המוח הקדום שנמשך למתוק ולשומן יגרום לך לקבל את ההחלטה לסיפוק מיידי. על חשבון העתיד. כי מי יודע מה יהיה בעתיד. אם לא ישבת והגדרת חזון של מי אתה רוצה להיות. מי אתה בטווח הארוך? אם אין לך יעדים כתובים ומטרות אז יהיה לך קשה יותר לקבל החלטות בהווה שיהיו בהלימה עם החזון שלך.
איך לאזן בין הטווח הארוך לקצר?
גם אם יש לך כבר חזון. יש לך מטרות ויעדים בקשר לבריאות שלך. בקשר להרגלים שלך. גם אם יש לך מודעות גבוהה למה שבריא ונכון לך אבל עדיין איך ליישם את זה? איך לאזן בין הטווח הארוך לבין הטווח הקצר?
איך אפשר ללכת עם חברים ולאכול פיצה ועדיין לשמור על החזון של הבריאות שלך?
האיזון הוא המפתח . לא לחשוב בשחור ולבן. לשמור על איזון בין לתת לעצמי בהווה מול להשקיע בעתיד שלי. מבחינת בריאות. מבחינת אורח החיים שלי. למצוא את האיזון זה לאפשר לעצמי גם ליהנות בהווה ויחד עם זה להשקיע בעתיד שלי.
החכמה היא להתרגל ליהנות בהווה
החכמה היא להתרגל ליהנות כבר עכשיו מהפעולות שאני עושה כדי ליהנות מהיתרונות שלהם בטווח הארוך. האם ניתן ליהנות? אני טוען שכן. אולי זה קשור לגיל, לבשלות ולבגרות. כשהייתי בשנות העשרים שלי. ממש לא אהבתי להתעמל. זה הרגיש לי כמו עונש. מה פתאום לצאת לרוץ ולהזיע? בשביל מה? למה ללכת ברגל אם יש רכב? למה לצאת לטבע אם אפשר לשבת במזגן? למה לאכול כל מיני דברים מוזרים של טבעונים שלפעמים נראה כמו מזון של ציפורים מאשר לאכול שניצל ותפוחי אדמה או ספגטי ברוטה עגבנוית טעים? הייתי גם מעשן סיגריות.
בעברי כביכול נהנתי בהווה
הייתי כביכול נהנה בהווה על חשבון העתיד שלי. לא הבנתי ולא ידעתי משהו אחר. לא הכרתי משהו אחר. כך גדלתי. זה המודל שקיבלתי מהבית ובתרבות סביבי. אבל בגיל 35 ו40 התחלתי לשלם את המחיר של אורח חיים לא בריא . עם מערכת עיכול שאינה בריאה, טרום סוכרת, עודף משקל כרוני שגורם לתחושת כבדות וחוסר אנרגיה כרוני. התהלכתי עם תחושה שלא נעים לי בגוף שלי. כלומר העתיד הגיע ואיתו התשלום.
שינוי הוא אפשרי
כאשר התחלתי להתעמק וללמוד על אורח חיים בריא, על תזונה בריאה ופעילות גופנית, למדתי לאזן יותר ויותר בין הווה לבין העתיד. היום אני נהנה ממש מפעילות גופנית. מה שהיה הכי זר ורחוק ממני לפני 20 שנה. זה לא קרה ביום אחד אבל מצאתי את הפעילויות שהתחברתי אליהם וככל שעשיתי מהם יותר כך התרגלתי אליהם ולמדתי ליהנות מהם. לא רק מהתוצאות הטובות שקיבלתי אלא ממש מהפעילות בפועל. אני באמת נהנה לרוץ ולהזיע. אני משלב את זה עם טבע וחברים ויחד זה עובד לי מצוין. אני נהנה לאכול את הסלט היומי שלי. אני ממש אוהב את זה. מרגיש לי שאני מזין את הגוף שלי בחומרים מזינים ואני קליל ואנרגטי אחרי כן. זה לא קרה ביום אחד. זה היה תהליך. יחד עם זאת אני לא אומר שהמבורגר עם צ׳יפס זה לא טעים. אני לא מספר לעצמי את השקרים האלה. לקח לי זמן להגיע לזה כי בהתחלה הייתי קיצוני. לקח לי זמן למצוא את האיזון.
אז איך לאזן?
היכולת לאזן וגם לאכול פחות בריא מידי פעם היא חשובה לאיזון הכללי. אני מכיר אנשים קיצוניים שלא מאפשרים לעצמם לאכול שום דבר שהוא לא המזון הבריא שלהם. אני מבין אותם. גם אני הייתי קיצוני כזה. מדוע? כי זה יותר קל כשיש קווים ברורים של מה אני אוכל ומה לא. למוח יותר קל לחשוב בשחור ולבן. זה מותר וזה אסור. זה פשוט יותר. אבל משלמים מחיר בנפש. יותר קל להתנהל אם יש לך חוקים ברורים וקשיחים. אני טבעוני. אני צמחוני. אני קטוגני. אתה יודע מה כן ומה לא. הגבול ברור ואתה לא מתבלבל. זה יותר מאתגר לאכול בצורה מסוימת שעושה לך טוב אבל לחרוג מזה פעם ב כדי ליהנות מזה בלי להדרדר לכך שהפעם ב יהפוך לפעם בשבוע או לתדירות גבוהה יותר.
זה דומה ליכולת שלך להיות עם ראש פתוח.
להיות עם ראש פתוח זה להקשיב לצד השני ולראות את מה שהשני אומר מזווית הראייה שלו בלי שזה יאיים על הדעה שלך או על הזהות שלך. להכיל ולהחזיק שתי דעות מנוגדות בראש, להחזיק בהם בו זמנית ולבחון אותם. זה מצריך יכולת גבוהה. בדר״כ אנשים לא מקשיבים לצד השני ורק חושבים איך להשמיע ולשכנע את הדעה שלהם. הם לא באמת פתוחים. ככה הם לא מקשיבים ולא לומדים מה הצד השני בעצם אומר. הם לא באים סקרנים כדי ללמוד. הם באים להשמיע ולהגן על הדעה שלהם. גם אני הייתי כך. אבל אנשים עם ראש פתוח יכולים להקשיב לצד השני, לשאול שאלות בשביל להבין באמת ואז לשקול את הדברים באמת. כך גם ללמוד משהו חדש ולהתפתח. הם יכולים להבין שהם טועים ולשנות את דעתם או להישאר בדעתם אבל להבין את מורכבות הנושא ולראות את מה שהאדם האחר באמת אומר, ולהתייחס לזה מתוך הבנה אמיתית.
90% טבעוני או 90% קטוגני
זה דומה מאוד ליכולת שלך להיות נניח טבעוני ב90 אחוז מהזמן ופעם בשבועיים או בשבוע או מה שתחליט לאכול סטייק טוב או מה שאתה אוהב וליהנות מזה. לא להתערער מזה. לעבור על החוק שלך ולהישאר באיזון. להחזיק בראש שלך שאתה 90% טבעוני וזה בסדר לאכול את הסטייק שלך פעם בשבוע. אתב כבר לא חי בשחור ולבן. אתה שומר על איזון. אתה יודע מה הזהות שלך ולא מתערער מזה. ולא מתדרדר מזה שכבר זה בסדר לאכול את ההמבורגר או הסטייק שלך כל יום. בקיצור לשמור על האיזון.
השבוע האחרון האיזון שלי הופר
לפני שבוע היתה מתקפת הטרור הרצחנית בעזה. האיזון שלי הופר לחלוטין. מתוך הכאב הנורא של הזוועות שהתחוללו בעוטף עזה קשה היה לי לקבל החלטות בריאות. אז אכלתי יותר מידי ממה שאני רגיל. אכלתי דברים שאני לא אוכל בדר״כ. פחות התאמנתי. הכל יצא מאיזון. יש אנשים שבמתח הם לא אוכלים בכלל ויש כאלה שאוכלים יותר. כל אחד מתמודד אחרת. אז קודם כל הייתי בחמלה כלפי עצמי. הכל בסדר. אני מזהה את היציאה מהאיזון. אני לא שופט ומלקה את עצמי. אני מחבק ומכיל את זה. מקבל את זה. מפה אני מאמין שאחזור לאיזון שלי. לאזן בין הטווח הארוך לבין הקצר. ליהנות בהווה מידי פעם על חשבון העתיד אבל לשמור שזה יהיה אכן רק מידי פעם.
אהבתם את הפוסט? שתפו
בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא
אימון אישי לירידה במשקל
ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים
דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג
Comments