רמת האושר הבסיסית 82/100

האם יש דבר כזה רמת אושר בסיסית?

האם קיים גורם גנטי מולד אשר קובע כמה מאושרים נהייה לאורך החיים? האם האקלים בו אנחנו חיים משפיע או התרבות או הבית שגדלנו בו? אני זוכר שפעם ביקרתי בפריז ולא יכולתי שלא לשים לב כשאפור בחוץ ויורד גשם כל הפריזאים מסתובבים עם פרצוף חמוץ וכשהשמש יוצאת וחמים הם הרבה יותר מחייכים. מניסיוני האישי אני מאמין שאכן יש לי רמת אושר בסיסית אשר נולדתי איתה וגם השתרשה בי כשהייתי ילד. אבל וזה אבל גדול, יש לנו הרבה מאוד השפעה על הרמה ע"י הגישה שלנו כלפי החיים, אורח החיים שלנו באמצעות הכושר המנטלי שלנו לנהל את הרגשות שלנו ואת ה well being שלנו.

המושג "רמה בסיסית של אושר" מתייחס לעתים קרובות לתיאוריית "נקודת קבע" של אושר. תיאוריה זו מציעה שלכל אדם יש רמה בסיסית של אושר שאליה הוא נוטה לחזור, ללא קשר לנסיבות החיים ולאירועים. קו בסיס זה נחשב לפעמים כרמה גנטית או מולדת של אושר. הנה כמה נקודות מפתח לגבי הרעיון הזה:

1: תיאוריית נקודות הקבע: תיאוריית נקודות הקבע של האושר "Set Point Theory" מציעה שלאנשים יש רמת רווחה יציבה וטבועה יחסית. אירועי חיים, חיוביים ושליליים כאחד, יכולים להשפיע באופן זמני על אושרו של אדם, אך עם הזמן, הם נוטים לחזור לרמת האושר הבסיסית שלהם.

2: גורמים גנטיים: מחקר בתחום הפסיכולוגיה העלה שייתכן שיש מרכיב גנטי לאושר הבסיסי של האדם. מחקרים על תאומים זהים, למשל, הראו שהם נוטים להיות בעלי רמות אושר דומות יותר מאשר תאומים לא זהים, גם כשהם גדלים בסביבות שונות. זה מרמז על השפעה גנטית על האושר.

3: גורמים סביבתיים: בעוד שגנטיקה עשויה לשחק תפקיד, חשוב לציין שגורמים סביבתיים משפיעים באופן משמעותי על האושר של האדם. גורמים אלו יכולים לכלול נסיבות חיים, תמיכה חברתית, מערכות יחסים, הכנסה ועוד. במקרים מסוימים, אנשים יכולים לבצע שינויים מכוונים בחייהם כדי לשפר את רווחתם הכללית.

4: הסתגלות נהנתנית (hedonic adaptation): אחת הסיבות ליציבות האושר הבסיסי היא מה שנקרא "הסתגלות נהנתנית", שהיא הנטייה של אנשים לחזור במהירות לרמת האושר הבסיסית שלהם לאחר שחוו אירועי חיים חיוביים או שליליים. תופעה זו מרמזת שאפילו שינויים משמעותיים בחיים, כמו זכייה בלוטו או חווית הפסד חמור, נוטים להיות בעלי השפעות זמניות על האושר.

5: טבע סובייקטיבי: חיוני להכיר בכך שאושר הוא מאוד סובייקטיבי, ומה שמהווה "רמה בסיסית של אושר" משתנה מאדם לאדם. האושר הבסיסי של אדם אחד עשוי להיות שונה מזה של אחר, והוא יכול להשתנות עם הזמן עקב חוויות חיים שונות וצמיחה אישית.

6: עבודה מכוונת ואקטיבית: למרות הרעיון של נקודת קבע, יש עדויות לכך שאנשים יכולים לשפר את האושר הכללי שלהם באמצעות שיטות עבודה מכוונות כמו הכרת תודה, תשומת לב ובניית מערכות יחסים חיוביות. למרות שעשויה להיות נטייה גנטית, לעבודה האישית ולגורמים סביבתיים עדיין יש השפעה מהותית על הרווחה.

לסיכום, המושג "רמה בסיסית של אושר" מצביע על כך שגנטיקה עשויה למלא תפקיד בקביעת האושר הבסיסי של הפרט, אך היא רק גורם אחד מני רבים. גם גורמים סביבתיים, נסיבות חיים ובחירות אישיות משפיעים באופן משמעותי על רווחתו הכללית של האדם.

בתור ילד לאבא פולני

אבי היה דור שני לשואה. גדלתי בבית עם משפחה קטנה, מעט מאוד דודים, ללא בני דודים קרובים. בית שלא הרבה בהכנסת אורחים, לא הרבה בבילויים ובכלל לא ידעו לחגוג. כאשר ביקרתי לאורך השנים בבתים של עדות "חמות" יותר אשר חלק מתרבותם והוויתם הוא לארח בני משפחה וחברים ולשמוח יחד כחלק מאורח חיים. אני מאמין שנולדתי וגדלתי עם רמת אושר ושמחה סבירים. לאחר עבודה של חיים שלמים, אני מצליח להתרומם מעל אותה רמה, הבסיסית שלי. אם הייתי צריך לנקוב במספר הייתי אומר שנולדתי עם רמה אושר 6 בסולם האישי שלי ולאחר עבודה לאורך החיים של הקפדה על תזונה בריאה, כושר גופני ועבודה לאיזון רגשי, אני מצליח לעלות לרמה 8 בסולם האושר האישי שלי. יחד עם זאת, אני מניח שאם "אשחרר" ולא אמשיך לשמור על אותה "עבודה", אחזור לרמה 6 הבסיסית שלי.

מחקרים על הנושא

הרמה הבסיסית של אושר היא תיאוריה שפותחה ונדונה על ידי חוקרים ופסיכולוגים שונים במהלך השנים. אמנם אין מקור אחד של המונח, אבל הוא התפתח באמצעות עבודה קולקטיבית של חוקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה.

אחת מדמויות המפתח בפיתוח תיאוריית ה-set point של האושר הוא ריצ'רד אסטרלין, כלכלן, שפרסם מאמר ב-1974 שכותרתו "Does Economic Growth Improve the Human Lot? Some Empirical Evidence”

במאמר זה, אסטרלין הציג את התפיסה כי בעוד שהכנסה מוגברת וצמיחה כלכלית עשויים להעלות באופן זמני את האושר של אנשים, בטווח הארוך, אנשים נוטים לחזור לרמת האושר הבסיסית שלהם. רעיון זה הניח את היסודות לתיאוריית נקודות הקבע.

מאז, התיאוריה נחקרה ושוכללה עוד יותר על ידי פסיכולוגים וחוקרים שונים. כמה מחקרים חקרו את התורשה של האושר על ידי הסתכלות על רמות האושר של תאומים זהים ולא זהים. לדוגמה, מחקרים של חוקרים כמו דייוויד ליקן ואוק טלג'ן העלו שגנטיקה עשויה למלא תפקיד בקביעת רמת האושר הבסיסית של אדם.

איך מודדים את רמת האושר הבסיסית? האם יש סולם אושר?

מדידת "תיאוריית נקודת הקבע" או רמת האושר הבסיסית של אדם יכולה להיות מאתגרת, שכן אושר הוא מצב רגשי מורכב וסובייקטיבי. חוקרים השתמשו בשיטות שונות כדי ללמוד את המושג הזה ולהעריך את רווחתם של אנשים, אבל אין "סולם אושר" אובייקטיבי מקובל אוניברסלית כדי לקבוע את נקודת הקבע של הפרט. במקום זאת, נעשה שימוש במספר מדדים וגישות. להלן כמה שיטות וכלים נפוצים המשמשים במחקר של תיאוריית הנקודות והרווחה:

1: סולמות רווחה סובייקטיביות: אלו הם מדדי דיווח עצמי שאנשים משתמשים בהם כדי להעריך את האושר שלהם ואת שביעות הרצון מהחיים שלהם. סולם הרווחה הסובייקטיבי הידוע ביותר הוא סולם שביעות רצון מהחיים (SWLS), שפותח על ידי אד דינר. הוא מורכב מכמה שאלות פשוטות שאנשים עונים עליהן, ומספקים ציון מספרי המשקף את שביעות הרצון מהחיים שלהם.

5 שאלות הסולם:

תענו באופן אינטואיטיבי בלי לחשוב יותר מידי.

תנו ציון מ1 עד 7 לכל שאלה כאשר 1 אתם ממש לא מסכימים ו7 שאתם ממש מסכימים:

שאלה 1: ברוב המובנים החיים שלי קרובים לאידיאל שלי?

שאלה 2: תנאי חיי מצוינים?

שאלה 3: אני מרוצה מהחיים שלי?

שאלה 4: עד כה השגתי את הדברים החשובים שאני רוצה בחיים?

שאלה 5: אילו יכולתי לחיות את חיי שוב, לא הייתי משנה כמעט דבר?

תוצאות:

טווח הציונים האפשרי הוא 5-35, כאשר ציון 20 מייצג נקודה ניטרלית בסולם. ציונים בין 5-9 מצביעים על כך שהמשיב מאוד לא מרוצה מהחיים, בעוד שציונים בין 31-35 מצביעים על כך שהמשיב מאוד מרוצה.

2: ראיונות ושאלונים: חוקרים משתמשים לעתים קרובות בראיונות ובסקרים עם שאלות מובנות או פתוחות כדי לאסוף נתונים מדווחים על רווחתו של הפרט. שאלות אלו יכולות לכסות היבטים שונים של החיים, כולל משפחה, עבודה, בריאות ושביעות רצון מהחיים הכללית.

3: שיטות דגימת ניסיון: כולל הערכות חוזרות ונשנות של חוויות רגעיות של אדם של אושר ורווחה. המשתתפים מתבקשים לדווח על רגשותיהם וחוויותיהם בזמנים שונים במהלך היום, מה שיכול לספק מבט מעודן יותר על רווחתם לאורך זמן.

4: תצפיות התנהגותיות: חוקרים עשויים להתבונן ולתעד את התנהגותו של אדם ורמזים לא מילוליים כאינדיקטורים לאושר ורווחה. לדוגמה, חיוך, צחוק ואינטראקציות חברתיות יכולים לשמש כאינדיקטורים נצפים לאושר.

5: מדדים פיזיולוגיים: חלק מהמחקרים משלבים מדדים פיזיולוגיים כמו קצב לב, רמות קורטיזול ופעילות מוחית כדי לבחון את ההיבטים הביולוגיים של אושר ומתח. מדדים אלה יכולים לספק תובנה לגבי המתאם הפיזי של רווחה.

6: מחקרי אורך: מחקר שבוחן את רווחתו של הפרט לאורך תקופה ממושכת יכול לסייע בזיהוי דפוסים ושינויים ברמות האושר. על ידי מעקב אחר אותם אנשים לאורך זמן, חוקרים יכולים לחקור כיצד האושר נוטה לתנודות והאם הוא חוזר לנקודה מוגדרת.

7: מחקרים תאומים ומשפחה: מחקרים גנטיים ומשפחתיים משווים את רמות האושר של תאומים זהים ואחים, כמו גם בני משפחה, כדי להעריך את תורשתיות האושר. מחקרים אלו יכולים לספק תובנות לגבי הבסיס הגנטי של האושר של הפרט.

מדידת אושר היא סובייקטיבית

חשוב לציין שמדידת אושר היא סובייקטיבית מטבעה ויכולה להיות מושפעת מגורמים תרבותיים, חברתיים ואינדיבידואליים. הערכות עצמיות של אנשים לגבי רווחתם יכולות להיות מושפעות מהציפיות האישיות שלהם, הנורמות התרבותיות וההשוואות החברתיות שלהם. כתוצאה מכך, חוקרים משתמשים לעתים קרובות בשילוב של אמצעים אובייקטיביים ודיווח עצמי כדי לקבל הבנה מקיפה יותר של רווחה וכדי לתת את הדעת על הטיות אפשריות.

---

אהבתם את הפוסט? שתפו

בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא

אימון אישי לירידה במשקל

ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים

דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג