קנאה רותחת או השראה ופרגון? 27/100
- Ben Peer
- 8 באוג׳ 2023
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 9 בדצמ׳ 2023
נכתב ב27 ליולי,2023 - 27 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי
אופיר מכיתה יא
אני זוכר היטב מקרה שהייתי בתיכון בכיתה יא'. הייתי בן 16, השנה היא 1988. גרתי בהרצליה במרכז העיר בדירת ארבעה חדרים בקומה 3 בבניין בן 4 קומות. דירה חמודה בסה"כ עם מדרגות בתוך הבית. חדרי השינה היו בקומה הרביעית והסלון והמטבח היו בקומה ה3. לא דירת פאר למרות שמשפחת פאר התגוררה בה אבל שירתה את כל צרכי המשפחה באותם ימים. לא היה חסר לי דבר בתור נער אבל גם לא היה שפע ובטח לא כמו היום. בתחילת השנה הצטרף לכיתה ילד חדש. אופיר חזר עם ההורים שלו משליחות של כמה שנים בארה"ב. הוא היה ילד נחמד וחברותי והיינו חברים לכיתה. התידדנו והתקרבנו תוך כמה שבועות.
המקרה שנצרב לי במוח הוא כזה
אופיר הזמין אותי אליו הביתה. הוא גר בשכונה של בתים פרטיים. כשהגעתי אליו הביתה, אני חושב שזאת פעם ראשונה שביקרתי חבר שיש לו בית פרטי עם חצר. התפעלתי מהבית הפרטי, מהחצר ומכל מכשירי החשמל החדשים שאופיר הציג לי בגאווה. כל אותם מכשירים בדגמים הכי שווים שהביאו איתם מאמריקה. אני זוכר את אופיר מתפאר ומדגים לי איך המיקרוגל החדש והמשוכלל עובד. אני לא חושב שהיה לנו מיקרוגל באותם ימים. את מה שאני הכי זוכר מהמקרה: את ההליכה שלי חזרה הביתה. הליכה של משהו כמו 15 דקות. הליכה בה הרגשתי קנאה עזה. התכווץ לי הגוף מקנאה. כעסתי על העולם.
הרגשתי קנאה רותחת וחונקת
עד אותו רגע לא היה חסר לי כלום בחיים אבל פתאום רציתי גם. גם בית פרטי. גם מכשירי חשמל חדשים שמריחים חדש. אני זוכר את התחושה בגוף. תחושה של קנאה. כעס חזק בגוף. הרגשתי קנאה רותחת וחונקת. הכי רציתי גם בית פרטי עם חצר. למה לו יש ולי אין? תחושת קורבנות מול העולם. אין צדק. לפני שביקרתי אצלו הכל היה בסדר בעולם שלי ולא היה חסר לי כלום. פתאום, הרגשתי תחושה חזקה של חוסר. תחושה של גם אני רוצה כזה אבל לא ממקום טוב. ממקום של השוואה של מה יש לו ולי אין. ממקום של חוסר. כאילו כל מה שיש לו זה על חשבוני. בגלל שלו יש אז לי אין. הרגשתי זעם בגוף. התחושה הזאת צרובה לי בגוף.
להתכווץ או להתרחב? הכל תלוי בנקודת המבט
אני לא אדם קנאי בדרך כלל. אבל לכל אורך החיים הבוגרים שלי אני מזהה מצבים שאני פוגש מישהו שיש לו משהו שאני מאוד רוצה. זה יכול מישהו ביוטיוב או בעולם הפיזי. זה לא חייב להיות משהו חומרי אלא גם הישג מסוים. מעמד או יעד מסוים. נניח שהוא כבר הגיע בחיים למקום שאני עדיין לא ואני מאוד רוצה. ואז אני מרגיש את הכיווץ הפנימי. כאילו בגלל שהוא כבר שם אז זה על חשבוני. הרי לפרגן למישהו שהצליח במשהו או יש לו משהו שלא מעניין אותך זה קל. נניח שמישהו פתח מספרה והיא מאוד מצליחה ולי אין שום קשר לתחום הזה. אין לי שום שאיפה לפתוח מספרה. אז מאוד קל לי לפרגן לו להצלחה שלו. כי זה לא על חשבוני. אבל נניח מישהו עשה אקזיט של המון כסף ואני לא. ואולי ניסיתי והייתי בדרך לשם וזה הצליח פחות. אז כבר בסיטואציה הזאת יותר קשה לפרגן לאותו אדם. כי אנחנו מכונות שמשוות אחד לשני. כי נדמה לנו שזה על חשבוננו.
עבודה ומטרה פנימית להתרחב ולפרגן
בשנה האחרונה אני מאוד ער לתחושות אלו. אני במודעות ועבודה לשנות את זה. העבודה שלי היא להצליח לפרגן באמת ומהלב לאדם שהשיג את מה שאני שואף להשיג. במקום לקנא ולהתכווץ בפנים. להחליט לראות את האדם כהשראה טובה. לראות את המקרה שלו כהוכחה שזה אפשרי. אם זה אפשרי לו אז זה גם אפשרי לי. להבין שיש אינסוף שפע בעולם. זה שהוא הצליח זה לא על חשבוני. אני שמח לעדכן שאני מצליח בתרגיל הזה בחודשים האחרונים.
לדעת לפרגן מהלב
זה תרגיל רוחני חשוב. זאת מטרה פנימית ראויה לדעתי. לראות אנשים שהשיגו בחיים דברים שגם אתה רוצה. לראות אותם כהשראה ועדות לזה שזה אפשרי. אני חושב שהשורש של ההרגל של החוסר פרגון הגיע לי לצערי מהבית. אני נזכר שאבא שלי היה מקלל בקול רם אנשים שהצליחו ואומר דברים כמו הוא בטח גנב ורמאי. פעם חשבתי שאבא סתם היה נרגן באופן כללי אבל אני חושב עכשיו שזה היה קנאה וחוסר פרגון. אני מניח שספגתי חלק מזה. מסכן אבא שלי, מתהפך לו בקבר שאני מדבר עליו ככה. סליחה אבא, אבל את האמת צריך לומר. אני פה ממשיך אותך ועושה תיקונים.
למה זה הרגל דפוק?
חיים שלמים עובדים כדי להתפתח ולהפסיק הרגלים שלא מקדמים אותך. הרי להרגיש קנאה וחוסר פרגון זה תחושה ורגש שלילי שגם פוגע במערכת היחסים עם אותו אדם. תחשבו שהאנרגיה שאתה חש כלפי אותו אדם לא נעלמת. אני בטוח שהאדם מולך מרגיש את זה, גם אם אתה מסתיר את זה. גם אם אתה אומר לו וואו איזה יופי לך, אני שמח בשבילך אבל בלב אתה מקנא ולא מתכוון לזה.
פגיעה עצמית
בנוסף, כשאתה בתחושה שלילית אז אתה בטח לא שמח וזאת פגיעה עצמית. במקום לראות את ההישג כמקור השראה שיכול לדחוף אותך קדימה אז אתה באנרגיה נמוכה של קורבנות ומסכנות שיתקעו אותך במקום. להיות קורבן או מסכן זה ההפך מלקיחת אחריות. אם אתה מסכן אז אתה חלש. אתה יכול לבחור להיות קנאי, מסכן וחלש. אתה יכול לבחור לראות בהישג שלו השראה. לקבל אנרגיה ומוטיבציה כדי לקדם את עצמך. להיות אותנטי מול האדם מולך. הרי הוא ירגיש את הכיווץ גם אם תגיד מילים יפות ומפרגנות. האנרגיה עוברת גם לא במילים. רוב התקשורת בין אנשים היא לא מילולית. אנחנו קופים. שפת הגוף מדברת. אנחנו משדרים גלים (אנרגיה) בתדרים. לכן, אתה פוגע במערכת היחסים שלכם. זה מה שלמדתי.
אהבתם את הפוסט? שתפו
בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא
אימון אישי לירידה במשקל
ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים
דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג
Comments