החיים הם לפעמים כמו ריצה בעלייה 22/100

נכתב ב22 ליולי,2023 - 22 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי

יום שבת חם ולח במיוחד

מתעורר ב04:45 במקום ב04:20. אני זוכר את השעון המעורר אבל סגרתי אותו מתוך שינה. עשר דקות לצאת מהבית. כמו מכונה אני מתכונן מהר ויוצא.

היום רצנו 16 ק״מ בשטח. היה חם ולח מאוד. היו עליות. היה מאתגר במיוחד כי הגעתי לריצה עם אנרגיה מאוד נמוכה הבוקר. אני מדבר על אנרגיה נפשית. לא פיזית. חטפתי כאפות ביומיים האחרונות ואני בבאסה. בכאב ובעצב. הריצה והטבע הם התרופה שלי. רצתי עם החברים הטובים מהקבוצה של ארז אבל הייתי זקוק לשקט שלי, לעבד את הכאפות שקיבלתי בלב המצולק שלי. אז הייתי בשקט שלי ופחות תיקשרתי עם החברים. החברים שכבר מכירים אותי שמו לב לזה. נתנו לי מרחב. מרחב להיות. מרחב להרגיש. להוציא ולשחרר את הכאב הזה דרך הריצה

איך אני מתמודד עם קושי בריצה

שעתיים של ריצת שטח ובסיומה טבילה בעין אביאל. אני זוכר כבר לפני שנים רבות כשהייתי רץ מתחיל. כשהיה מופיע רגע קשה במיוחד בריצה. או קושי פיזי או קושי מנטלי. הייתי באופן אוטומטי עושה שלושה דברים: 1) מפנה את המבט לרגליים וחצי מטר קדימה, כלומר מסתכל רק על הצעד הבא 2) מתרכז בנשימה 3) מתפקס כמו לייזר רק על הצעד הבא. באופן הזה, צעד ועוד צעד והנה לאחר שתיים או שלוש דקות הקושי היה עובר. זה כבר הרגל שעובד אוטומטית וגם הבוקר השתמשתי בטכניקה הזאת. בזמן הקושי, אני לא מביט אל האופק כמעט בכלל.

הנה ההסבר ההגיוני למה זה עובד לי

כאשר אתה מפנה את המבט מהאופק ומביט רק על הצעד הבא אתה בעצם מפנה את תשומת הלב מהקטע הבא של הדרך (סוף רחוב, עלייה או שביל) ומעביר את תשומת הלב רק לצעד הבא. אתה משנה את הפרספקטיבה מהעתיד להווה. הרי בכאן ועכשיו יש רק עוד צעד אחד לעשות ואין חתיכת קטע מסלול שיכול להיות עוד מאתגר כאשר אני חווה קושי. אם אתה מביט רחוק מידי ומתחיל לחשוב על מה שנותר לך אז אתה עלול לחוות תסכול / ייאוש ולהעצים את הקושי. כשאתה מסתכל רק צעד אחד קדימה אז כל האתגר הוא רק צעד אחד בלבד. הרי כמעט תמיד אפשר להתמודד עם עוד צעד אחד.

נשימה מנתקת את זרם המחשבה

כשאתה מתמקד בנשימה אתה מנתק את המחשבה ולא מאפשר למוח לחשוב מחשבות שלא מקדמות אותך אלא רק מורידות אותך: כמו וואו איזה קשה, איזה חם ומתי זה יגמר. אם אתה מתמקד בנשימה ונושם עמוק אתה מנתק את המחשבה ומפנה את תשומת הלב לכאן ועכשיו. אתה פשוט רץ. אתה בזרימה. הריצה ואתה אחד הם. אין מחשבה. אתה נושם. אתה מתקדם עוד צעד ועוד צעד.

ככה זה גם באתגרי החיים שלי

הבוקר כאשר תרגלתי את זה בפעם המי יודע כמה, חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שקורה לי באתגרי החיים. כל פעם שיש לי אתגר או מסע כלשהו או משימה חשובה ששמתי לעצמי. כל פעם שאני חווה קושי עם משהו שאני צריך לעשות ואני לא יודע איך בעצם. אם אני לא יודע איך אני אגיע מנקודה א' לנקודה ב'. או אולי אין לי כוחות נפש להזיז את עצמי מנקודה א' לנקודה ב'. זה כמו קטע ריצה עם עלייה וחם מאוד ואולי כואב לך משהו פיזי או רגשי. אז אני מפנה את המבט שלי לצעד הבא של נקודה א' ומתמודד רק איתה.

פירוק לצעדים קטנים

אם יש לי משימה גדולה לשם דוגמא, אני אפרק אותה לאוסף של כמה משימות קטנות. כל משימה היא צעד אחד. כשאני בפוקוס מירבי רק על המשימה הקטנה יש לי סיכוי להצליח בה. אני בפוקוס עליה כמו לייזר. נושם לתוך הקושי. אני מרכז את כל האנרגיה במשימה הקטנה הזאת. מפנה את תשומת הלב לכאן ועכשיו. אין מקום לבזבוז אנרגיה של הוצאת קיטור או תלונה או מחשבות של איך לעזאזל אני עושה את זה. אני מחפש את התשובה בתוכי או חוקר או מתייעץ ולפעמים אני מפרק אותה לעוד תתי משימות.

המשימה הגדולה היא הרי כמו מקטע בריצה

פשוט להפנות את המבט לצעד הבא. לנשום ולהיות בפוקוס רק על הצעד הבא. ככה צעד אחרי צעד אתה מגשים כל דבר. היכולת להסתכל רק על משימה קטנה ולרכז את הפוקוס שלך עליה וכל האנרגיה שלך זאת מיומנות חשובה שעזרה לי להתקדם בחיים. לפעמים אני ממש לא יודע אפילו איך להתחיל אז אני כותב בכותרת את האתגר שלי ומקציב לעצמי 10 דקות לחשוב על זה. מקסימום בזבזתי 10 דקות. אני יושב 10 דקות ומסתכל על הבעיה אבל לא זז ממנה. כמו לייזר. כמעט תמיד יש לי איזה רעיון מה לעשות. ואז ברגע שפיצחתי את האתגר, אני חווה פרץ אנרגיה טובה שעוזרת לי להתמודד עם המשימה הבאה והצעד הבא. כמו בריצה פתאום בסוף העלייה יש איזה מישור נחמד או ירידה כיפית או נוף מדהים. אז אני מחייך ומתגלגל לי הלאה בהנאה.

---

אהבתם את הפוסט? שתפו

בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא

אימון אישי לירידה במשקל

ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים

דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג