בדרך לסיני, בזרימה וללא ציפיות 34/100

Ben Peer
15 באוג׳ 2023
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 9 בדצמ׳ 2023

נכתב ב5 באוגוסט, 2023 - 34 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי

כותב בזמן אמת כמו לפני 10 שנים

לפני עשר שנים, לימדתי את עצמי לכתוב מהלב בצורה אינטואיטיבית. אני ומשפחתי נסענו לטייל לנו בעולם. עשינו פסק זמן מהכל. יצאנו באפריל 2013 וחזרנו במרץ 2014. אני תיעדתי את הטיול / מסע וכתבתי 350 פוסטים. כל יום כתבתי את עלילותינו והעלתי פוסט יומי. לפעמים 2000 מילים ולפעמים 500 מילים. הייתי כותב בזמן אמת, תוך כדי היום שלנו, בזמן שהיינו מטיילים וחיים את שגרת הטיול. והנה אני עושה את זה שוב, כאן ועכשיו.

חברים השעה 12:52, אני בדרך

מהגבול של טאבה לחוף בסיני. הלב מתפוצץ לי עכשיו. חמדן הנהג הבדואי שלנו מסיע אותנו מהגבול של טאבה למחנה שלנו בראס א-שטן. ברכב הגדול, כמו מיניבוס קטן, שומעים מוזיקה ערבית נעימה. המשפחה המהממת שלי יושבים מאחור ואני על יד הנהג, חמדן. החופים המדהימים של סיני שוטפים את העיניים שלי. המדבר מחשמל והטורקיז מהפנט אותי. אני מפוצץ בגאווה. אושר מטורף. אני מדבר קצת עם חמדן ותוך כדי כותב את המילים האלו.

הרעיון לנסוע לכמה ימים לסיני נולד שלשום

אתמול רומי אישרה את התוכנית וברגע האחרון עלמה הצטרפה עם החבר שלה אילון. יצאנו לדרך למרות שלא ידענו איפה בכלל נהייה ונלון. העיקר לקחת כמה ימים ולהיות יחד. זורמים עם החיים. מלאי אמונה שהכל יסתדר לנו. בדיוק לפני שנה גם נסענו, כל המשפחה לסיני. זאת היתה החופשה המשפחתית הראשונה בהרכב מלא לאחר המשבר הגדול שלי. כולנו יחד. זה היה הישג מדהים עבורי.

מתלהב מהיכולת החדשה שלי לחיות בזרימה. וואו מטורף!

קמנו ב4 הבוקר והכל פשוט זרם בטוב ובקלילות. בדיוק המציאות שרציתי לברוא. איזה נופים מדהימים של חופי סיני ממשיכים להתגלות לי בזמן הנסיעה. איזה אושר זה לראות את כל הטוב הזה, בזמן שהלב שלי מתפוצץ מגאווה מהמשפחה שלי והעיניים נשטפות מהיופי הזה. אין לי מילים ובכל זאת המוח שלי משפריץ החוצה את המילים האלו. אני נהנה להיות פה עכשיו, גאה ומעריך את משפחתי שאיתי, בהודיה על כך. ואני גם מלא גאווה והודיה על כל מה שקרה לי בשנה האחרונה. רגשות עזים מתפוצצים לי בלב. כמו זיקוקי דינור בלב.

אני מהרהר לעצמי, איזה שנה מטורפת עברתי.

אני רואה את השנה האחרונה כמו סרט שרץ לי בראש. כמו אוסף של פריימים. מאז שהיינו בסיני בדיוק באוגוסט האחרון. סגרתי את הסטרטאפ. עידו התגייס. אני וקרן עברנו עוד קילומטרים יחד. אני התערפלתי ולא ידעתי לאן אני ממשיך בקריירה. מצאתי את המאמן שלי, חגי שלו, אני מאמין שהוא הופיע בזמן הנכון עבורי כדי לעזור לי לקפוץ קדימה. מצאתי את הדרך. תכננתי לאן ומתי. עבדתי יום יום על חיזוק הצדדים המנטליים שלי שדורשים שיפוץ ושדרוג להמשך המסע שלי בדרך החדשה שלי. התחלתי לטפס על ההר שלי, מאז ספרתי 118 ימים. כבר הגעתי לגבהים חדשים ושברתי כמה תקרות בדרכי לפסגה. למדתי וחקרתי על הרגלים והטמעתי מלא כאלה. בנוסף, כבר הצלחתי לעזור לאנשים נוספים להטמיע גם הרגלים בריאים ולחיות טוב יותר.

גיליתי איך לחיות יותר נכון

אני שוב מעיף מבט במשפחה המדהימה שלי. כולם עייפים כי בקושי ישנו. אני מפוצץ באהבה ובגאווה. אני קוצר את הפירות של כל העבודה שהשקעתי בחיי. אני מרגיש כאילו פיצחתי את האטום. גיליתי איך לחיות יותר נכון. גם שהכל לא מושלם. אני מגיע לכאן בכלל ללא שום ציפיות. למדתי לשחרר שליטה. אני רוצה למצוא לנו מקום טוב בסיני ושכולם יהנו פה. אבל במקביל אני מקבל את אי הוודאות ומאמין שהכל יהיה טוב. לא לחוץ בכלל. מתנהל בזרימה. זורם עם העולם. לא מתנגד. בקבלה. בזרימה. אם בא משהו כיפי, אני נהנה ממנו. אם בא אתגר אני מקבל אותו בקריצה. מקבל את מה שמגיע. אני מתרגל את השריר הזה שנקרא לחיות בשלום בכל רגע פה.

אני מרגיש דז’ה וו

לפני עשר שנים בדיוק שהייתי כותב תוך כדי הטיול-סביב-העולם. הייתי מתאר את החוויות שאני עובר. למדתי לכתוב מהלב. עברו עשר שנים. באוגוסט 2013 היינו בתאילנד במסע שלנו. עברו עשר שנים! והנה אני פה ברכב, שם את הלב שלי שוב על הדף הזה. בעשר השנים הללו זה מרגיש כאילו עברתי חוויות של 100 שנה.

אחרי שעה ב13:30 כזה.

וואו איזה משוגע. הגענו לקאמפ הכי מושלם פה בסיני. איזה שדרוג משנה שעברה. בדיוק מה שרצינו אבל לא ציפינו. הגענו ללא ציפיות. זרמנו והיינו מסונכרנים עם העולם. האמנו שהכל יסתדר. וכך היה. שורה ראשונה לים. מרווח. נקי ומסודר. כמעט תאילנד. כולם מחייכים ומאוד מרוצים. עכשיו פתאום זה ברור שקיבלנו את הכי טוב. כי כשאתה בזרימה וקבלה היקום מחזיר לך. קרן מרוצה מאוד מהמקום אז מה עוד אני יכול לבקש. כל מה שבקשה, התגשם. היא רצתה שעלמה תצטרף ושלא ניסע רק עם רומי. כך היה. היא רצתה את המקום הזה למרות שאתמול לא היה מקום פנוי. אז הנה התפנה לנו מקום למרות שלא היה.