אני חי בסרט, שלי 31/100

נכתב ב2 באוגוסט, 2023 - 31 מתוך 100 של אתגר ה100 החדש שלי

בחיים זה לא הכל או כלום

אתמול חזרתי מתל אביב לאחר חצות. את ריצת הבוקר בבת שלמה ב05:15 עם החורשנים פיספסתי לטובת עוד קצת שינה. אי אפשר גם לצאת בערב וגם לקום לריצת הבוקר ב4 בבוקר. לישון זה בריאות. אז פקחתי את עיני ב06:30. אל תספרו בבקשה לאף אחד כדי שלא יגרשו אותי ממועדון 5 בבוקר. מצאתי את עצמי מתפנק עוד קצת במיטה עד ששיגרתי את עצמי כמו טיל שנאסא משגרים לחלל. אפילו לא ספרתי מ5 עד1 על פי השיטה של מל רובינס, פשוט ספרתי 2, 1 ושיגרתי את עצמי. שבע בבוקר? כבר צהריים בשבילי. לא קרה כבר הרבה זמן. נו, טוב. אבל ההרגלים כבר חזקים אצלי אז 10 דקות של מדיטציה ועוד 30 דקות ריצה על ההליכון שבגינה. יום שני זה ריצה והגוף כבר רץ באוטומט. אני לא חושב על זה ואני כבר רץ. ריצה זה החיים. אז בחיים זה לא הכל או כלום. מדיטציה קצרה עדיפה על כלום. ריצה קצרה בבית עדיפה על כלום.

הסיפור שאתה מספר לעצמך

כולנו מספרי סיפורים. כל אחד מספר סיפור אחר. מספר סיפורים לאחרים ומספר סיפור לעצמו. כולנו חיים בסרט.

שוחחתי עם מתאמן שלי השבוע והגענו לשיחה עמוקה. המסקנה שלו היא שבסוף אנחנו סתם מספרים לעצמנו סיפורים. נכון, אבל להבין שאתה הבמאי של הסרט שלך זה כח. אתה גם התסריטאי וגם השחקן הראשי של הסרט שלך.

באיזה סרט אני חי?

סרט טוב או סיוט? שאני רץ לבד אני לגמרי חי בסרט. היום היה סרט קצר. היום בריצה הצלחתי להסתכל למטה. מהמקום הנוכחי שלי על הר הטיפוס שלי ועד למרגלות ההר שלי. ראיתי את הדרך שטיפסתי בארבעת החודשים האחרונים מאז יצאתי לדרך. בדרך כלל אני מדמיין את הפסגה ואיך זה ייראה שם למעלה. אבל הבוקר בחרתי להסתכל למטה. לראות איפה התחלתי ואיפה אני היום. ראיתי שכבר ליוויתי לא מעט אנשים במסע השינוי שלהם. ניסיתי לסייע להם לשנות את הסיפור שלהם בחיים. להראות להם שהם יכולים לבחור את העליה הבאה במסע שלהם. ווואלה נגעתי בלב של לא מעט אנשים ועזרתי להם לחולל שינוי. חלקם אפילו כתבו לי המלצות חמות מהלב.

בריצה ראיתי את עצמי

מטפס על ההר שלי במשך 115 יום ואיך אני מרים את עצמי ולומד להשתנות כל יום קצת. וואלה מה ידעתי ומה אני יודע על שיווק ומכירות? אני מהנדס וטכנולוג בבסיס ובמהות. אבל אני לומד קצת כל יום. גיליתי איזה כוחות יש לי לגעת בלב של אנשים. ראיתי איזה הרגלים בריאים חדשים הכנסתי לחיים שלי. ראיתי איך הקשרים שלי עם החברים החדשים שלי מתהדקים. ראיתי כמה עוצמה זה נותן לי להמשיך בטיפוס שלי. הרגשתי גאווה. אני לומד לאהוב את עצמי יותר, לאהוב אנשים בכללי ואת החיים כל יום. כל זה אני לומד בבית הספר של החיים.

לומד להתמקד במה שיש

למרות כל הקשיים והנסיבות הלא פשוטות ויש מלא. לומד להתמקד במה שיש. בחיובי. פוקוס על היש ומה שעובד. וואלה לא יודע אם אגיע או לא לפסגה. לא הכל תלוי בי אבל כל בוקר אני קם ומחייך לעצמי. מתחיל כל יום עם מדיטציה קצרה, ספורט ומספר לעצמי את הסיפור שלי. אני עושה את הכי טוב שאני יכול.

הבמאי של הסרט שלי

בטקס הבוקר שלי אני כמו הבמאי של הסרט שלי. כזה שעושה לעצמי תדרוך ליום שמתחיל. הבמאי שבי מתדרך את השחקן הראשי בסרט שלו, שהוא אני. איך נברא את הסצנה של היום? איזה יום נפיק היום? יום של סיפוק? יום של שמחה? יום של אהבה? יום של שלווה? יום שאני אופטימי? יום שאני מתקשר טוב עם האהובים שלי ועם המתאמנים שלי? עם החברים שלי? האם אני אפעל היום בקלילות ובזרימה? איך אני אגיב היום שאפגוש את האתגר היומי שלי? אני מתכונן אליו כי הוא יגיע. אם הוא לא מגיע אז אני במישור ולא בעליה והחיים זה ריצה בעליה. החיים זה הרי חדר כושר אחד ענק עם מלא מתקנים משוכללים כדי לחזק לנו שרירים מנטליים ורוחניים.

קצת יותר טוב מאתמול

האם אהיה סבלני קצת יותר מאתמול? אופטימי קצת יותר? נדיב קצת יותר? אוהב קצת יותר?

אני משווה את עצמי לאתמול שלי, לגרסה הקודמת שלי. בקטע טוב. בקטע של לבצע כל יום שינוי אחד קטן.

להשתפר בקצת כל יום. להיות סבלני יותר, אופטימי יותר. מכיל יותר. גמיש יותר. אוהב יותר. מתקשר טוב יותר. קשוב יותר. אמפתי יותר. קודם לעצמי ואחרי כן לכל אדם שאני פוגש בסרט שלי. אם כל יום אני משתפר ב1% זה מצטבר ל37% בשנה שלמה. כן תבדקו אותי 1.01 בחזקת 365 זה 37.78%.

החכמה החדשה שלי היא להשוות את עצמי רק לעצמי ולא לאחרים. השוואה לאחרים ממש לא רלוונטית. זה כמו להשוות תפוחים לתפוזים. זה מוביל רק לסבל ושיפוטיות. אנחנו חברה שמשווה, מכוונת מטרה ותוצאות חיצוניות. אז כל דבר אתה אוטומטית משווה לאחרים. זה רק מוריד אותך. אתה רק צריך להיות קצת יותר טוב ממה שהיית אתמול. זאת הנוסחה לשיפור עצמי.

אז הבוקר אני מישיר מבט למצלמה

כי אני השחקן הראשי של הסרט של החיים שלי. אחרי הריצה הקצרה בא לי לצרוח ולהגיד: בוקר טוב עולם! אני פה! אני חי! אני קיים! אני המאמן של החיים של עצמי. מודה על הזכות לחיות פה עוד יום אחד על הכדור. אמרתי לכם שריצה זה החיים. ואז עידו צועק לי ומעיר אותי מהסרט שלי. אבא, אתה לא שומע? הוא אומר. צעקתי לך שתי דקות. לא, אני עם אוזניות ולא שומע כלום, אני עונה לו. אני חי בסרט. אבא, נספיק לרכבת של 08:56 לבנימינה? אתה יכול לקחת אותי? כן, בכיף ובטח נספיק.

---

אהבתם את הפוסט? שתפו

בן פאר – מאמן ויועץ לאורח חיים בריא

אימון אישי לירידה במשקל

ליצור הרגלים קטנים לחיים גדולים

דברו איתי בקשר לאימון אישי | 054-5353529 | benpeer@gmail.com | טקסט לוואטסאפ benpeer.com | בלוג